תקציר
בספרות העברית משלהי העת העתיקה מצויים טקסטים שונים שבהם האות נתפסת כיחידה עצמאית. משמעות הדברים היא כי האות האלף-בתית, אשר לרוב מרכיבה מילה , משפט, או לפחות מיצגת פונמה, נידונה בהן במנותק מהפונקציה הלשונית-נורמטיבית שלה. במובן זה ישנן דרשות העוסקות בגימטרייה , בנוטריקון ובתמורה, מדרשים על בריאת העולם מאותיות ועל צורתן הגרפית, מדרשי אותיות יתרות וחסרות, השלכות הלכתיות ושימושים מגיים ומסטיים המצויים בתלמודים, בספרות המדרש, בספרות המיסטית והמגית הקדומה, בספר יצירה ובספרות מדרשי האותיות. תפיסת האות כיחידה עצמאית מוכרת לא רק מתוך כתבים המיוחסים לזרמים רבניים או יהודיים. כמה חוקרים עמדו על קיומם של טקסטים העוסקים באותיות ושנכתבו על פי רוב ביוונית, לעיתים אף החוגים המקורבים לעולם היהודי, ועל האפשרות להשוות אותם לטקסטים יהודיים מוכרים. במאמר זה מנתח המחבר את התפיסה הרווחת הרואה באותיות יחידות עצמאיות כפי שהיא מצויה בקבוצת החיבורים השומרונית הקרויה "ממר-מרקה" או "תיבת מרקה".
| כותר מתורגם של התרומה | The Perception of the Letters in the Samaritan 'Memar Marqah' and in its Equivalents in Rabbinic Sources and in the Book of Creation |
|---|---|
| שפה מקורית | עברית |
| עמודים (מ-עד) | 89-129 |
| מספר עמודים | 41 |
| כתב עת | מדעי היהדות |
| כרך | 43 |
| סטטוס פרסום | פורסם - 2006 |
IHP publications
- ihp
- אותיות, מילים וסימנים ביהדות
- גימטריה
- יצירה (ספר)
- כתב עברי
- מדרשים שומרוניים
- מימר מרקה (מדרש שומרוני)
- סמיוטיקה
- ספרות חז"ל
- שומרונים -- היסטוריה
- שפה עברית