כנגד ארבעה בנים: אבות-טיפוס ודגמי הוראה מיטבית של מיומנויות אוריינות דיגיטלית

מחקרים עכשוויים מצביעים על השליטה במיומנויות אוריינות דיגיטלית כגורם מרכזי בלמידה יעילה בסביבות עתירות-טכנולוגיה. מאמר זה מציג ממצאים ממחקר חלוץ רחב-היקף העוסק בהקניית מיומנויות אוריינות דיגיטלית בבתי-ספר בישראל. המאמר בוחן אסטרטגיות הוראה-למידה והערכה המיושמות על-ידי מורים מיטביים לשילוב תקשוב במודלים אחד-על-אחד ואחד-מול-רבים, כדי להשיב על השאלות: (1) כיצד קידום מיומנויות האוריינות הדיגיטלית בא לידי ביטוי בפרקטיקות הוראה מיטביות? (2), כיצד מורים תופסים את תפקידם בהקניית מיומנויות אוריינות דיגיטלית? הנתונים נאספו באמצעות ראיונות עומק חצי-מובנים עם 12 מורים למקצועות רבי מלל, המשמשים גם רכזי-תקשוב ו/או מדריכי-אשכול המשלבים טכנולוגיות באופן מיטבי בעבודתם. בניתוח הנתונים מחברי המאמר נעזרו בשני מודלים מושגיים: מודל האוריינות הדיגיטלית של עשת-אלקלעי (Eshet-Alkalai, 2004; 2012) ומודל חמש מיומנויות הליבה -Hwang, Lai, and Wang, 2015) 5 core competencies). ‏ סיפורי-המורים המנותחים במאמר מייצגים ארבעה דגמי הוראה מיטביים של אוריינות דיגיטלית, מהם ניתן להסיק לגבי פרקטיקות הוראה מיטביות: היקף הטיפול, דרך ההוראה ופרקטיקות לקידום אוריינות דיגיטלית כגון, מעורבות תלמידים בתהליך הלמידה, שיתופיות ואינטראקציות בין-אישיות ותרבות הערכה לשם למידה (assessment for learning) . מסיפורי-המורים עולים ארבעה אבות-טיפוס למורהבעידן הדיגיטלי, המבטאים מידת מרכזיות שונה בתהליכי הוראה-למידה-הערכה: (1) המורה כמנחה, (2) המורה כמזמן, (3) המורה כשותף, (4) המורה כמוביל את הלמידה. ההבדלים בין אבות-טיפוס אלה באים לידי ביטוי במידת ההיכרות עם המסגרות התאורטיות של מיומנויות האוריינות הדיגיטלית, ביכולת היישום בהוראה ובשילוב בין הוראה סמויה להוראה מפורשת של המיומנויות. עוד נמצא כי המשותף לכל אבות-טיפוס אלה הוא תפיסת תפקידם כמורים חדשניים המוכנים להתנסות בדרכי הוראה חדשות המקדמות רכישת אוריינות דיגיטלית. מתוך מגוון מיומנויות האוריינות הדיגיטלית שנבחנו במחקר, לא נצפו מורים שעסקו בהקניית מיומנות זמן-אמת. ממצא זה מרמז על הצורך להדגיש מיומנות זו בתהליכי ההתפתחות המקצועית של מורים, ולבחון דרכים לשילובה בהוראת תחומי דעת רבי-מלל. (מתוך המאמר)