כיצד רגולציה משפיעה על אחריות תאגידית: אחריות תאגידית לסביבה בתרחישי רגולציה שונים

זה מכבר נחקרה בספרות השפעת הרגולציה על היענות התעשייה לדרישות סביבתיות - חוקרים מצאו שרגולציה מייצרת סביבה נורמטיבית המעודדת ציות, שיכולה לקדם הרתעת מפירים פוטנציאלים ואימוץ פרקטיקות סביבתיות מתקדמות. בה בעת נחקרה פחות השפעת הרגולציה על התנהגות שהיא מעבר לציות, ובעיקר על פרקטיקות של אחריות תאגידית. במחקר המוצג במאמר זה נבחנה אפוא השפעת הרגולציה על אחריות תאגידית כלפי הסביבה (היבט אחד של אחריות תאגידית חברתית), תוך התייחסות למגוון המשתנים המסבירים אחריות תאגידית. לצורך המחקר נבנה מודל רב-ממדי ורב-משתני. המחקר נעזר בהדמיה של תרחישי רגולציה שונים, כדי לאמוד את השפעתם על אחריות כלפי הסביבה. במודל משולבות שלוש רמות ניתוח: מוסדית, ארגונית ורמת הפרט. ברמה המוסדית נבחנים לחצים שמקורם בבעלי עניין וברגולטור. ברמה הארגונית נבחנות תרבות הארגון, אוריינטציה של מנהלים כלפי אחריות תאגידית ומנהיגות. ברמת הפרט נבחנות התנהגויות אישיות במקום העבודה: שביעות רצון, מחויבות כלפי הארגון והתנהגות אזרחית ארגונית. תוצאות ההדמיה על משתנה הדרישות הרגולטוריות מראות שהמצב האמפירי, המאופיין כרגולציה משתפת, משפיע באופן החיובי ביותר על רמת האחריות לסביבה. לעומת זאת, שינוים לקולא או לחומרא, הבאים לידי ביטוי בתרחישים של רגולטור כופה, רגולטור תובעני ורגולטור רופס, מצמצמים את פוטנציאל ההשפעה של הרגולציה על גילויי אחריות כלפי הסביבה. (מתוך המאמר)