רציונליות אינסטרומנטלית בשירות החשיבה הצבאית

מאמרו של יגיל לוי מפרש את המתח בין דומיננטיות החשיבה הצבאית ובין רפיונה של החשיבה המדינית בישראל באמצעות המושג "רציונליות אינסטרומנטלית". הטענה המרכזית כי המושג "רציונליות אינסטרומנטלית", המשתלט על החשיבה הצבאית וניכר בפרט בתפיסת ההפעלה לניצחון, קובע בפועל מדיניות ומטרות אסטרטגיות במנותק מן הדיון הפוליטי והאזרחי, ולכן מכפיף את המדינאות למיליטריזציה תרבותית ומונע פיקוח אזרחי אפקטיבי. הרציונליות האינסטרומנטלית" מגולמת בשני עקרונות מרכזיים : יעילות המשאבים וזמינות האמצעים . עקרונות אלה, שהגיונם לכאורה ברור מאליו,גורמים לכך שהפעלת כלי האלימות הצבאיים נתפסת בעיני הצבא, בעיני הדרג המדיני ובעיני הציבור הרחב, בבחינת פתרון מדיני בלעדי . בתוך כך, האלימות הצבאית הופכת להעדפה מכוונת, הן על ידי הצבא, הן על ידי המדינאים וכפי הנראה גם על ידי הציבור . במאמר מוצעת מסגרת תיאורטית להמשגת "הרציונליות האינסטרומנטלית" וכן מספר מקרי מבחן, הממחישים היטב את האופן שבורציונליות זו מפוגגת את החשיבה המדינית האזרחית ומאדירה את זו הצבאית (מתוך המבוא)