מעיר מקוטבת לשילוב מוכפף: תמורות תפקודיות, מרחביות ופוליטיות בירושלים המזרחית/אל-קודס בתקופה שאחרי תהליך אוסלו

המאמר דן במפנה היסטורי חדש יחסית בתולדות העיר - העמקת השליטה של המדינה בירושלים המזרחית. ההקשר ההיסטורי הוא שנות האלפיים: קריסת תהליך אוסלו, פרוץ האינתיפאדה השנייה ובניית חומת ההפרדה. בדינמיקה בין ההתנגדות הפלסטינית לניסיונות השליטה של ישראל פיתחה המדינה - לאחר מחיקת הנוכחות של הרשות הפלסטינית במזרח ירושלים - מדיניות חדשה שהמחבר מכנה "שילוב מוכפף". המאמר ממחיש את המשמעות של "שילוב מוכפף" בניתוח של שלושה תחומי ממשל ופיתוח עירוניים: א. פיתוח מרחבי ופיתוח תשתיות באזורים הפלסטיניים כמנגנון של טריטוריאליזציה במקום נישול ודחיקה. ב. מעורבות גוברת של הרשויות הישראליות בהספקת שירותי חינוך, בריאות ותחבורה ציבורית, גם אם ברמה נחותה, כמהלך של יצירת שליטה. ג. שינוי ביחסים הפוליטיים בין מדינת ישראל לבין נתיניה הפלסטינים במזרח העיר והתפתחות של "שיח זכויות" הכולל פנייה למשרדי הממשלה, לעירייה ולבתי המשפט. בנסיבות אלו התפתחה דינמיקה של יחסי שליטה והתנגדות, תביעת זכויות מצד הפלסטינים, ומצד המדינה בניית תשתיות ושירותים שמטרתה לייצב את השליטה באוכלוסייה ולהנציח את יחסי התלות.