לא ראוי אבל נפוץ: תפיסת ההונאה בלמידה עם וללא כלים דיגיטליים בעיני תלמידי בית ספר

הונאה בלמידה הינה בעיה ידועה במוסדות חינוך ונראה שהיא רק הולכת ומתרחבת בסביבות דיגיטליות. מאמר זה מציג תוצאות ראשוניות ממחקר הבוחן התנהגויות וגישות הקשורות להונאה בלמידה בבתי ספר. תרחישים המתארים ארבעה סוגים של הונאה בלמידה (העתקה, פלאגיאריזם, פיברוק וסיוע לאחרים בהונאה), המבוססים על מודל ההונאה בלמידה של פבלה, הוצגו בפני 127 תלמידי כיתות ח' בהקשרים לימודיים שונים, הקשורים בהונאה, עם וללא הסתייעות בכלים דיגיטליים. המשתתפים התבקשו לדווח על תפוצה התנהגויות דומות בכיתתם ועל תפיסת הלגיטימיות של התנהגויות אלה. חושב "פער הרמאות" - ההפרש שבין התפוצה לבין הלגיטימיות של כל סוגי ההונאה, עם וללא הסתייעות בטכנולוגיות דיגיטליות. במחקר נמצא כי תפוצתם של כל סוגי ההונאה היתה גבוהה במובהק מתפיסת הלגיטימיות שלהם, דבר המצביע על הדיסוננס האתי בו מצויים התלמידים: תופסים את ההונאה כבלתי ראויה, אך בכל זאת מבצעים אותה. הממצאים מצביעים על כך שהטכנולוגיה כשלעצמה לא השפיעה על התנהגויות או גישות התלמידים כלפי הונאה, אך נמצאה בהשפעה משולבת עם סוגי ההונאה. כך, למשל, פלאגיאריזם היה נפוץ יותר, נתפס כלגיטימי יותר והוביל לפער הרמאות הגדול ביותר בהסתייעות בכלים דיגיטליים בהשוואה לפורמט המודפס, בעוד שהעתקה ופיברוק להפך, היו נפוצים יותר ופער הרמאות שלהם היה גדול יותר ללא הסתייעות בכלים דיגיטליים. על מנת להסביר את תופעת הונאה בלמידה בעידן הדיגיטלי, אנו ממליצים על הרחבת המודל המקורי של פבלה ועל התייחסות למרכיב הטכנולוגיה באופן עקבי באינטראקציה עם סוגי ההונאה שמתאר המודל. (מתוך המאמר).