תקציר
החומוס - מנה ערבית, שאומצה על־ידי היהודים בישראל והפכה ל"מאכל לאומי" ושיגעון קולינרי - תועש לראשונה בישראל בשנת 1958. מאז מילאה תעשיית המזון תפקיד מכונן, הן בעיצוב דפוסי הצריכה של החומוס והן בעיצוב המשמעויות הנקשרות בו. מקובל להנגיד בין אוכל תעשייתי, המזוהה עם ייצור המוני, אחידות, "מהירות" וגלובליות, לבין אוכל שייצרו יצרנים קטנים ומתמחים, המזוהה עם אותנטיות, ייחוד ומסורת, עם "אִטיות" ועם מקומיות. דפנה הירש ועפרה טנא מציעות לראות בייצור התעשייתי של החומוס ובייצורו בידי יצרנים קטנים, ה"חומוסיות", תחומים התלויים זה בזה ומעצבים זה את זה: שניהם משוקעים בתצורות המשתנות של הייחוד המקומי ושל הזרימה הגלובלית. (מתוך המאמר)
| שפה מקורית | עברית |
|---|---|
| עמודים (מ-עד) | 84-93 |
| מספר עמודים | 10 |
| כתב עת | זמנים: רבעון להיסטוריה |
| כרך | 128 |
| סטטוס פרסום | פורסם - 2014 |
IHP publications
- ihp
- Israel -- Social conditions
- חומוס (מאכל)
- ישראל -- חברה
RAMBI publications
- rambi
- Food -- Israel
- Food industry and trade -- Israel