תקציר
במאמר אני דן בהצגות 'שדים במרתף', 'דקלים וחלומות' ו'הבנות של אבא', העוסקות בדרכים שונות בפרהוד (מילולית, ביזה ושלל) שהתרחש בעיראק ביוני 1941, שבו נרצחו כ-200 יהודים ורכוש רב נבזז ונהרס. הפרהוד נגרם עקב מדיניות אנטישמית פשיסטית של רשיד עלי וקציניו הפרו־נאציים שתפסו את השלטון. במאמר אתמקד בשאלות האלה: איזה דימוי יהודי, ציוני וישראלי עולה מההצגות השונות, בהתאם לביוגרפיית היוצרים, קהל היעד שלהם ויחסם למציאות הישראלית בזמן העלאת ההצגה; עד כמה הצגת הפרהוד ביצירות השונות תואם את הנרטיב הציוני ועד כמה מנסים יוצרי הההצגות לנסח באמצעות הפרהוד נרטיב מזרחי חלופי. במילים אחרות, עד כמה ההצגות מכפיפות את הפרהוד לנרטיב משואה לתקומה כדי להתקבל לישראליות שמבוססת למעשה על הנרטיב של יהודי אירופה בלבד, ועד כמה ההצגות מערערות על הנחות היסוד האוריינטליסטיות של ישראליות זו. (מתוך המאמר) מילות מפתח נוספות: נרטיב מזרחי, נרטיב ציוני
| שפה מקורית | עברית |
|---|---|
| כותר פרסום המארח | השואה ואנחנו בתיאטרון הישראלי |
| עורכים | דוד גדג', עופר שיף |
| מקום הפרסום | קריית שדה בוקר |
| מוציא לאור | אוניברסיטת בן-גוריון בנגב |
| עמודים | 235-255 |
| מספר עמודים | 21 |
| מסת"ב (מודפס) | 978-956-510-147-8 |
| סטטוס פרסום | פורסם - 2022 |
IHP publications
- ihp
- יהודי עיראק
- Jews -- Iraq
- עדות המזרח וספרדים בתיאטרון
- תיאטרון עברי
- Jewish theater
- נרטיב
- Narration (Rhetoric)
- פרעות
- Pogroms
- הפרהוד
- Farhud, Baghdad, Iraq, 1941