הסכם אוסלו בדעת הקהל: עשרים וחמש שנים אחרי

המאמר מסביר כי השלום נתפס כיום בעיני החברה הישראלית כיעד רחוק מהישג יד ובעל חשיבות מועטת בסדר הקדימויות הלאומי. עם זאת, קיימת בציבור הבחנה בין "תהליך אוסלו" כמנגנון שאבד עליו הכלח לבין הצורך והנכונות להמשיך בסוג אחר של משא ומתן עם הצד הפלסטיני. מבט על תפיסות הציבור בישראל ביחס לתהליך אוסלו, עשרים וחמש שנים לאחר החתימה על הצהרת העקרונות, מאפשר לעמוד על פיצול העמדות בנושא זה ועל הסיבות לכך. רוב היהודים וכשליש מקרב הערבים סבורים כי לא היה ראוי לחתום על הסכם אוסלו. במחנות השמאל והמרכז הפוליטיים בקרב תושבי הארץ היהודים יש רוב הסבור שהחתימה על הסכם אוסלו דווקא הייתה מהלך נבון, אך רוב ברור במחנה הימין סבור כי החתימה הייתה מהלך שגוי. בשמאל ובמרכז, וכן בקרב המשיבים הערבים, ההערכה היא כי אי-חתימה לא הייתה משנה את מצבה של ישראל בהשוואה למצב כיום. במרכז ובימין שוררת תמימות דעים כי האחריות לכישלונו של תהליך אוסלו מוטלת רובה ככולה על כתפי הצד הפלסטיני. רוב במחנה השמאל, וכן בקרב המשיבים הערבים, מחלק את האשם שווה בשווה בין ישראל לפלסטינים. כך או כך, נראה כי הנושאים ונותנים על הסדר שלום בעתיד ייטיבו לעשות אם ימעיטו להביט לאחור לעבר הסכם אוסלו, או אף ינתקו בין ההסכם שעליו ידונו לבין תהליך אוסלו, שסר חנו בעיני הציבור. (מתוך המאמר)