הונאה דיגיטלית ואנלוגית באקדמיה: תפוצה, מניעים ועונשים

מחקר זה בחן את תופעת ההונאה בלמידה (academic dishonesty) בקרב סטודנטים באקדמיה. המחקר התבסס על המסגרת המושגית של הונאה אקדמית בלמידה (Pavela, 1997), המבחינה בין רמאות, פלאגיאריזם, פברוק בלמידה וסיוע לאחרים. במחקר נעשתה גם אבחנה בין הונאה דיגיטלית (בה נעזרים בכלים טכנולוגיים) ואנלוגית, המבוססת על שיטות "מסורתיות" לביצוע ההונאה. ניתוח המניעים לביצוע ההונאה התבסס על מודל המוטיבציות לביצוע הונאה בלמידה (Murdock & Anderman, 2006) ועל מודל האתיקה ההתנהגותית (Mazar, Amir, & Ariely; 2008). המחקר התמקד בניתוח מקרי ההונאה בלמידה הנפוצים בקרב סטודנטים, בסיבות לביצוע ההונאה ובחומרת העונשים שהוטלו על העבירות. המחקר כלל ניתוח של 315 פסקי דין של ועדת המשמעת באוניברסיטה הפתוחה, אשר דנה בעבירות הונאה בלמידה שבצעו סטודנטים בין השנים 2012 ו-2013. הממצאים מראים כי שכיחות מקרי ההונאה האנלוגית שנתפסו ונשפטו הנה גבוהה משכיחות מקרי ההונאה הדיגיטלית. הסיבה הנפוצה ביותר לביצוע ההונאה, שתיארו הסטודנטים, הייתה קשורה ליכולתם להמשיך ולתפוס את עצמם כבני אדם הגונים למרות ההפרה של כללי האתיקה שהם ביצעו. נמצא כי העונשים שהוטלו על מעשי הונאה אנלוגית היו חמורים יותר מאילו שהוטלו על הונאה דיגיטלית. במפתיע נמצא כי נשים נענשות בחומרה רבה יותר מאשר גברים, למרות שלא נמצאו הבדלים מגדריים בסוגי ההונאה שבוצעו או בכל פרמטר אחר שנבדק במחקר. ממצאי המחקר שופכים אור על ההיקף והמוטיבציה לביצוע של מעשי הונאה אנלוגית ודיגיטלית באקדמיה ועשויים לתרום לקבלת החלטות מושכלת ולקביעת מדיניות יעילה למיגור התופעה. (מתוך המאמר)