הבנת הנקרא בהיפרטקסט והקשר לחרדה מקריאה ולדימוי עצמי בקריאה

השימוש בטכנולוגיה לחיפוש מידע וללמידה כרוך בקריאה של היפרטקסט, שבו יחידות מידע מקושרות זו לזו באמצעות לינקים. לאחרונה, מצאו אצל לומדים צעירים קשרים בין הבנת טקסט דיגיטלי, המוצג באופן לינארי, לבין חרדה מקריאה ודימוי עצמי בקריאה. במחקר הנוכחי ביקשנו לבדוק קשרים אלו במבוגרים תוך השוואה בין טקסט דיגיטלי לינארי ובין היפרטקסט. במחקר השתתפו 99 סטודנטים שמילאו שאלונים להערכת 3 משתנים תוך-אישיים: חרדה תכונתית כללית, חרדה תכונתית מקריאה ודימוי עצמי בקריאה, ושאלון על תחושת התמצאות במרחב הדיגיטלי. בנוסף, המשתתפים ביצעו שתי מטלות של הבנת הנקרא עבור טקסט דיגיטלי לינארי והיפרטקסט. הממצאים תמכו בכך שהקשרים בין חרדה תכונתית מקריאה, דימוי עצמי מקריאה והבנת הנקרא נמשכים גם בבגרות, ודומים בהקשר של היפרטקסט. מעבר לכך, נמצא שמודל תיווך מסביר את הקשר בין חרדה תכונתית מקריאה והבנת הנקרא, הן בהיפרטקסט והן בטקסט ליניארי, כאשר דימוי עצמי בקריאה הוא המשתנה המתווך. לעומת זאת, הממצאים לא תמכו בהשערתנו שבקרב משתתפים עם תחושת חוסר התמצאות גבוהה בהיפרטקסט ימצא קשר חזק יותר בין חרדה תכונתית מקריאה ובין הבנת הנקרא בהיפרטקסט. בהתבסס על ממצאי המחקר, מומלץ להעלות את המודעות לכך שחרדה ודימוי עצמי עלולים להשפיע על הבנת הנקרא גם בבגרות. לכן, חשוב לקדם תכניות התערבות, החל מגיל צעיר ועד הבגרות, המתמקדים בשיפור הדימוי העצמי ובהפחתת החרדה בהקשרי קריאה מגוונים.(מתוך המאמר)