תקציר
המאמר מבקש לתאר באופן השוואתי את בית הילדות של עמוס עוז, כפי שעולה מספרו "סיפור על אהבה וחושך" (2002), ואת בית הילדות של עמוס קינן, כפי שעולה מן החלק הראשון בספרה של נורית גרץ "על דעת עצמו" (2008). עמוס עוז ועמוס קינן נולדו בארץ וגדלו בה, אבל הם לא באו מן הים ולא הלכו בשדות, ילדותם עברה עליהם בדירה קטנה, בצל הורים מוכי טראומת הגירה. המאמר מראה כיצד בית הילדות מעצב ביצירות אלו מרחב פרטי מנוגד ומקוטב למרחב הציבורי-הציוני, וכיצד אופן קיטוב זה מערער על תפיסת הילידיות הטבועה ברעיון הציוני. (מתוך המאמר)
| שפה מקורית | עברית |
|---|---|
| כותר פרסום המארח | זהויות בהתהוות בתרבות הישראלית |
| עורכים | סנדרה מאירי, יעל מונק, עדיה מנדלסון-מעוז, ליאת שטייר-לבני |
| מקום הפרסום | רעננה |
| מוציא לאור | האוניברסיטה הפתוחה |
| עמודים | 482-496 |
| מספר עמודים | 15 |
| מסת"ב (מודפס) | 9789650613778 |
| סטטוס פרסום | פורסם - 2013 |
הערה ביבליוגרפית
התפרסם מאמר מאת עדיה מנדלסון-מעוז, שמתבסס על מאמר זה ב"מאזנים", צ"ג, 1 (אדר א' תשע"ט, מרץ 2019), עמ' 29-41, ושכותרתו "חצר האסירים של עמוס עוז".IHP publications
- ihp
- גרץ, נורית -- על דעת עצמו
- הבית בספרות
- עוז, עמוס -- 1939-2018
- עוז, עמוס -- 1939-2018 -- סיפור על אהבה וחושך
- קינן, עמוס