Abstract
עבירת נהיגה בשכרות היא מקרה מבחן אפקטיבי לבחינת ההשפעה האפשרית של קביעת תעריפי ענישה נוקשים על האחידות והשוויוניות בענישה. לצד העבירה קבע המחוקק עונש פסילת רשיון לתקופה שלא תפחת משנתיים. ככלל, הכריעה הפסיקה, עונש הפסילה יוטל בפועל ובמלואו, מבלי להמיר את כולו או מקצתו בעונש פסילה מותנית, ונוסף על כל עונש אחר, ללא אפשרות להשלימו או להחליפו ברכיבי ענישה אחרים כגון שירות לתועלת הציבור. עוד הכריעה הפסיקה שעונש המינימום הוא "סף תחתון" שעליו ניתן להוסיף בלבד כאשר קיימות נסיבות המצדיקות החמרה מדורגת, והפחתה הימנו שמורה לנסיבות חריגות במיוחד כגון צורך הומניטרי דוחק להסעת בן משפחה חולה, המצטרף לנסיבות מקלות אחרות. המחקר בודק אם הצרת שיקול הדעת השיפוטי באמצעות קביעת עונש מזערי וביצורו בפסיקה מובילה להגברת האחידות והשוויוניות בענישה. שאלה זו נבחנה באמצעות מדגם אקראי של פסקי דין שניתנו בשנת 2008-2011 בארבעה בתי משפט בישראל. לשם צמצום השונות בין תיקי העבירה הוגבל הניתוח הסטטיסטי לעבירות שאינן תוצאותיות ולתיקים שנסתיימו בהרשעת הנאשם שבהם נהיגה בשכרות היא סעיף האישור המקורי היחיד. (מתוך המאמר)
| Original language | Hebrew |
|---|---|
| Pages (from-to) | 933-972 |
| Number of pages | 40 |
| Journal | משפטים |
| Volume | 44 |
| Issue number | 3 |
| State | Published - 2015 |
IHP publications
- IHP
- Drunk driving
- Equality before the law
- Judicial discretion
- Punishment
- Traffic violations