Abstract
המאמר עוסק בסרטו של סילבן ביגלאייזן 'עד קצה הזריחה'. מונק מציגה מבט רגיש וקרוב אל הדמויות, ומציעה להתבונן בסרט הזה, 'עד קצה הזריחה' (2015), המתעד את חודשיה האחרונים של דיאן ביגלאייזן, אמו של הבמאי, ברצף עם סרטו הקודם הגלויה האחרונה, שצולם שבע שנים קודם לכן ותיעד את אותה אם ביום הולדתה. בהשראת המונח לימינליות השאול מוויקטור טרנר, מציעה מונק לראות את מה שהתרחש בשבע השנים האלה שבין הסרטים כמרחב לימינלי, שאפשר את מעבר הגבול העדין והבלתי נראה לא רק בין החיים למוות, אלא בין כמיהה להגשמה, בין חיפוש למימוש. ובעיקר, כמו שמונק מתארת ברגישות רבה, את הגבול שמעבר לו האהבה היא במלאותה, והתיקון מתאפשר גם בעולם הזה. ההתקרבות לקו הגבול של המוות, היא כותבת, מתאפשרת כך בהתענגות על זמן ההווה. (מתוך המאמר)
| Original language | Hebrew |
|---|---|
| Journal | תקריב |
| State | Published - 2016 |
IHP publications
- IHP
- Biegeleisen, Sylvain
- Death in motion pictures
- Documentary films