עלייתו ונפילתו של האדם החדש: הקיבוץ בקולנוע הישראלי העכשווי

המאמר סוקר תחנות מרכזיות בייצוג הקיבוץ בקולנוע הישראלי בעשורים האחרונים של המאה העשרים, החל בביקורת החיים השיתופיים בייצוגי הקיבוץ של שנות השמונים וכלה בגעגוע לאוטופיה שהתממשה. המחברת פותחת בבחינת הסרט 'הוא הלך בשדות', היא מבחינה בין זמן כתיבת הספר שעליו מבוסס הסרט לבין התקופה שבה נוצר הסרט ומצביעה על השינוי החברתי שהתחולל בין שתי התקופות, שינוי הנוגע במציאות ובתרבות. לטענתה, הנשים בקולנוע הישראלי הן סמן הגבול שבין הפרט לקולקטיב. עוד היא טוענת כי קבלתן של נשים לכלל, בדומה לנאמנותן לאידיאות של הקבוצה, מוטלת תמיד בספק. היא מצביעה גם על השינוי שחל בקולנוע הישראלי בעקבות המהפך הפוליטי של שנת 1977. לדבריה, הביקורת על החברה הקיבוצית כפי שהיא עולה בקולנוע היא תוצר המהפך הפוליטי וחשבון הנפש של השמאל. היעלמותו ההדרגתית של הקיבוץ ממסך הקולנוע הישראלי משקפת את שקיעתו של הקיבוץ בתודעה הישראלית בכלל ואת הפיכתו לרגע נוסטלגי בהיסטוריה של המדינה.