TY - CHAP
T1 - השתקפויות גרוטסקיות
T2 - לכתוב את הכיבוש דרך עיניו של האחר הפלסטיני
AU - מנדלסון-מעוז, עדיה
N1 - שם הגליון: מבנה פואטי, תהליכים קוגניטיביים ואינטואיציה ספרותית: מחקרים מוגשים לפרופ' ראובן צור
PY - 2020
Y1 - 2020
N2 - מאמר זה מציג את הניסיון של הספרות הישראלית, לאחר פרוץ האינתיפאדה הראשונה, לתאר את מצב הכיבוש מתוך אימוץ של נקודת תצפית פלסטינית, באמצעות כתיבת סיפורת המסופרת דרך עיניו של מספר פלסטיני הממוקם במרחב הפלסטיני. המאמר מתמקד בטקסטים אלה, במורכבות האתית המלווה אותם ובבחירה בכתיבה אגדית, פנטסטית וגרוטסקית ככלי ביטוי של ההתנגדות הפלסטינית. במסכת אבות נאמר: "אל תדין את חברך עד שתגיע למקומו". תפיסה זו מבטאת עמדה אתית שגורה, המניחה כי כדי לשפוט אחרים, עלינו לשים עצמנו בנעליו של האחר ולחוות את הקושי מתוך נקודת המבט שלו. כתיבת פרוזה, שבה הקול ניתן לדמות פלסטינית המתארת את עולמה במרחב השטחים הכבושים, מאפשרת לסופר, וגם לקורא, לנסות לבחון כיצד נראה הכיבוש מן הצד הפלסטיני. ואולם, יחד עם הערך האתי המגולם בניסיון זה, המצב שבו סופרים ישראלים יהודים כותבים נרטיב דרך המבט המשוער של הפלסטינים, עלול לעורר אי נחת. עבור סופרים שנמצאים בצד "החזק" של המתרס, ושבמובן מסוים שרויים ביחסים קולוניאליים עם הפלסטינים, כתיבה בשמם של הפלסטינים יכולה להיתפס כניכוס של קולם וכהשתקה נוספת. מאמר זה בוחן את הקול הפלסטיני בשלוש יצירות מרכזיות: 'חיוך הגדי' מאת דוד גרוסמן (1983); 'אגדות האינתיפאדה' מאת דרור גרין (1989); ו'אותיות השמש אותיות הירח' מאת איתמר לוי (1991), ומתמודד עם השאלות המוזכרות, ועם הבחירה הפואטית - הפנטסטית והגרוטסקית - והאופן שבה היא פועלת בזירה רבת מתח זו. (מתוך המאמר)
AB - מאמר זה מציג את הניסיון של הספרות הישראלית, לאחר פרוץ האינתיפאדה הראשונה, לתאר את מצב הכיבוש מתוך אימוץ של נקודת תצפית פלסטינית, באמצעות כתיבת סיפורת המסופרת דרך עיניו של מספר פלסטיני הממוקם במרחב הפלסטיני. המאמר מתמקד בטקסטים אלה, במורכבות האתית המלווה אותם ובבחירה בכתיבה אגדית, פנטסטית וגרוטסקית ככלי ביטוי של ההתנגדות הפלסטינית. במסכת אבות נאמר: "אל תדין את חברך עד שתגיע למקומו". תפיסה זו מבטאת עמדה אתית שגורה, המניחה כי כדי לשפוט אחרים, עלינו לשים עצמנו בנעליו של האחר ולחוות את הקושי מתוך נקודת המבט שלו. כתיבת פרוזה, שבה הקול ניתן לדמות פלסטינית המתארת את עולמה במרחב השטחים הכבושים, מאפשרת לסופר, וגם לקורא, לנסות לבחון כיצד נראה הכיבוש מן הצד הפלסטיני. ואולם, יחד עם הערך האתי המגולם בניסיון זה, המצב שבו סופרים ישראלים יהודים כותבים נרטיב דרך המבט המשוער של הפלסטינים, עלול לעורר אי נחת. עבור סופרים שנמצאים בצד "החזק" של המתרס, ושבמובן מסוים שרויים ביחסים קולוניאליים עם הפלסטינים, כתיבה בשמם של הפלסטינים יכולה להיתפס כניכוס של קולם וכהשתקה נוספת. מאמר זה בוחן את הקול הפלסטיני בשלוש יצירות מרכזיות: 'חיוך הגדי' מאת דוד גרוסמן (1983); 'אגדות האינתיפאדה' מאת דרור גרין (1989); ו'אותיות השמש אותיות הירח' מאת איתמר לוי (1991), ומתמודד עם השאלות המוזכרות, ועם הבחירה הפואטית - הפנטסטית והגרוטסקית - והאופן שבה היא פועלת בזירה רבת מתח זו. (מתוך המאמר)
UR - https://merhav.nli.org.il/primo-explore/search?vid=ULI&lang=iw_IL&query=lsr10,contains,001003789
M3 - פרק
SN - 9789657456101
VL - ל
T3 - תעודה
SP - 271
EP - 297
BT - מבנה פואטי, תהליכים קוגניטיביים ואינטואיציה ספרותית
A2 - כפיר, אוריה
A2 - עינב-נוב, עידית
PB - אוניברסיטת תל אביב
CY - תל אביב
ER -