היסטוריה אחרת

המחברת מאשימה את א"ב יהושע בסילוף ההיסטוריה ועל עניין זה נסב חלק ממחקרה. אגון ברונר הוא חייל גרמני, שכביכול מורד בחינוך הנאצי שקיבל. תוך שימוש בטרמינולוגיה נאצית הוא יוצר בדמיונו תרבות עתיקה שלא היו בה חטא, אשמות ומלחמות, ומייחס אותה למינואים של כרתים כדי ליצור הנגדה בין תרבות שלווה ורגועה לבין התורה הנאצית צמאת-הדם. בבילבולו ובסיבוכו הנפשי, תוצאה של ביוגראפיה מעוותת ורצון לחרוג מגורל כפוי, עושה ברונר גם את ההפך: משתמש בשפה הומאניסטית ושובר אותה, כשהוא ממלא אותה במשמעויות הלקוחות מן התורה הנאצית. הסתירות הפנימיות והפירוק הטבוע בכל ניסיון של בנייה הם שיבטלו כל אפשרות של היסטוריה לינארית השואפת כלפי שלום ורוגע, אך הם גם אלה שיבטלו את תפיסת ההיסטוריה במעגליות של הרס ושיקום, מוות ותחייה, מלחמה ושלום. סילופו של המיתוס על פי גרץ הוא אקט מכוון של המחבר שנועד לבנות נקודת התחלה שתמשוך לעבר היסטוריה אירופאית שונה. המחברת מוכיחה שבמודע שותל יהושע בדבריו של הגיבור משמעויות הלקוחות מהמציאות הישראלית, שהגיבור כמובן אינו יודע עליה דבר ואינו יכול להכירה, כדי ליצור אנלוגיות סמויות וגלויות, ולפעמים מצמררות, בין בלבולו האידיאולוגי והפרטי של הגיבור לבין המצב הישראלי. מחקרה של גרץ מתייחד בהליכתו אל טיוטותיו של יהושע שהיוו חומר תשתית לרומאן. טיוטות אלה מחזקות את טיעוניה של החוקרת, המיטיבה הן בתוכן מאמרה והן במתודולוגיה של הרצאת דבריה לחקות את אופיו של הרומאן בכל הקשור לחוסר מוחלטות, להתרוצצות של אידיאולוגיות, להתנגשות בין כוונות למעשים, ובכל הנוגע למתחים בין שיגיונות נאיביים-טהורים אודות היסטוריה חלומית, לבין היסטוריה מציאותית שהיתה וישנה. (מתוך המאמר)