תל חי במסכת הרעיונית והחינוכית של השומר הצעיר

המאמר בוחן את יחסו של השומר הצעיר לתל חי מ-1920 עד 1967. המאמר מציג את יחסה המורכב של תנועת השומר הצעיר למשמעותה הסמלית של תל חי. חלמיש מציגה את מסקנתה המרכזית, שלמיתוס נשמר מקום שולי ולעיתים אף זניח בשומר הצעיר. ההתייחסויות בעיתונות התנועתית, גם סביב י"א באדר, לא היו עקיבות והעניקו את הרושם שנכתבו כדי לצאת ידי חובה. העלייה לתל חי לא הייתה ליעד מרכזי במפת הטיולים התנועתית ובתוכניות ההדרכה ונראה ששני המיתוסים הציוניים האחרים של לחימה וגבורה, מצדה ומרד גטו ורשה, שימשו כציר מרכזי באתוס השומרי יותר מאשר סיפור תל חי. המאמר מראה שתנועת הנוער אימצה מרכיבים שונים של מיתוס תל חי לכל אורך הדרך, אך התגוננה ואף התנגדה לאחרים. התנועה אומנם טיפחה את ערכי העבודה, ההתיישבות וההגנה, אך עם הזמן חדלה לייחס אותם לתל חי כאירוע שאפשר לשאוב ממנו השראה לערכים אלה. המוטיב 'על הבנוי לא מוותרים' קיבל משמעות מרכזית רק בעת מלחמת העצמאות, כאשר השומר הצעיר אימץ וטיפח אותו נוכח העמידה של יישוביו מול פלישת צבאות ערב, במיוחד בחזית הדרומית מול הצבא המצרי.