"ראיתי את זה בסדרה. יולדים במין פיסוק כזה...":

מאמר זה מדווח על ממצאים ראשוניים ממחקר העוסק בידע של נערות בישראל על לידה. מטרת המחקר היא לזהות את הרכב הידע של הנערות ואת מקורותיו בסביבה רוויית מדיה אך דלה בידע מקיף ומהימן. אנו שואלות מה נערות מתבגרות יודעות על לידה, אלו היבטים מההתנסות של האמהות עוברים לשיח הנערות ו"נספגים" בו ואלו לא, וכיצד ניתן להסביר זאת. אמנם, אך טבעי הוא שיימצאו פערי ידע בין מי שעברה לידה למי שלא, אך מטרתנו היא לעמוד על הזיקה שבין ההקשר הבינאישי של העברת ידע על הגוף מאימהות לבנותיהן לבין ההקשר התרבותי הרחב, ובמיוחד זה התקשורתי שבו הידע הציבורי על לידה נוצר, מופץ ומשועתק. ספרות המחקר ביססה זה מכבר את עצם קיומה של תרבות מקומית של פרו-נטליזם והיא מרבה לחקור נושאים כגון טכנולוגיות פריון ועידוד ילודה, תפיסות תרבותיות של הריון ורפואת לידה בקרב קבוצות שונות בישראל וכדומה. עם זאת, חוקרים בישראל טרם אימצו את הפרספקטיבה הרואה בלידה מערכת תרבותית כוללת, כלומר, מארג של ייצוגים תרבותיים, נרטיבים זמינים ופרקטיקות ממשיות. יתרה מכך, המחקר גם לא העניק תשומת לב מחקרית למערך המשמעויות, הנרטיבים והתפיסות של נערות ישראליות על לידה. באמצעות ניתוח תמטי משווה של ראיונות עם אמהות ובנותיהן, אנו מזהות התמקדות של אמהות בכאב אל מול התעלמות של נערות, ועיסוק רב שלהן, בשונה מהאמהות, בסוגיית הגוף המפריש. מניתוח הממצאים עולה כי קיים תסריט לידה המשותף לנערות שמקורו בייצוגים פופולריים ולא בשיח ההתנסותי של האמהות. התחושה הכללית של הנערות היתה שאין בידן די ידע. הדבר מצביע לדעתנו על הרחבת הציווי המוטל על נשים לנהל את גופן - גם על נערות. נערות מתבקשות כבר עכשיו לקחת אחריות על גופן היולד העתידי, אך זאת בסביבה תקשורתית בינאישית ועל-אישית המבוססת על מעבר לקוי של ידע חלקי (מתוך המאמר)