ملخص
מאמר זה מתבונן בניו אייג' היהודי בישראל כבמקרה מבחן להתארגנות מחדש של השדה הדתי ולעלייתן של צורות דתיות היברידיות בעידן הפוסט–חילוני. שלא כמו רוב המחקרים בנושא, המדגישים את הממד הפוליטי או האתני של צורות דתיות עולות מעין אלה, המאמר מציג ניתוח מעמדי של פרקטיקות של חידוש היהדות ומתמקד בדפוסי היבדלות המתבססים על לקטנות תרבותית ואומניבוריוּת, ועל מעורבות רגשית וגופנית המכוונת ליצירת חוויה רוחנית–יהודית אותנטית. אנו מראות שהמשתתפים מנסחים את פעולתה היבדלות במונחים של פתיחות רוחנית וכי ההיבדלות נעשית באמצעות שתי פרקטיקות עיקריות: הטמעה סלקטיבית של השפעות רוחניות לא–יהודיות ותוך–יהודיות, וחיבור אישי וקולקטיבי ליהדות באמצעות חידוש הריטואל היהודי. יחדיו, שתי פרקטיקות אלו משרטטות גבולות מעמדיים המבחינים את אנשי העידן החדש היהודי החילונים ממי שנתפסים כמסוגרים, מאובנים ופסיביים מבחינה דתית. (מתוך המאמר)
| العنوان المترجم للمساهمة | Spiritual openness and new-age Judaism: Class distinction in a post-secular age |
|---|---|
| اللغة الأصلية | العبريّة |
| الصفحات (من إلى) | 74-98 |
| دورية | סוציולוגיה ישראלית: כתב-עת לחקר החברה הישראלית |
| مستوى الصوت | 20 |
| رقم الإصدار | 1 |
| حالة النشر | نُشِر - 2019 |