פלסטין אהובתי: המקום והבית ביצירותיו הספרותיות של סייד קשוע

הביוגרפיה המרחבית של סייד קשוע נעה במעגלים הולכים ומתרחבים, הולכים ומתרחקים, בין מרחב הבית בטירה - מקום הולדתו והמקום שבני משפחתו חיים בו עד היום - ובין מחוזות אחרים, בארץ ומחוצה לה. במאמר זה אני עוסקת בתפיסת המקום והבית ביצירותיו הספרותיות של קשוע. מראשית יצירתו ערבים רוקדים (2002) המונח 'בית' מתכתב עם שני מעגלים שארוגים זה בזה: המעגל הפרטי-הקונקרטי, שהוא אישי ואינטימי, והמעגל הלאומי האידאי, הקשור במצבו של הפלסטיני-הישראלי. שני מעגלים אלה מזינים את התפיסה המרחבית בכל יצירותיו של קשוע ומקבלים ביטוי מוחשי וביקורתי. בויהי בוקר (2004) המרחב מקבל ביטוי דיסטופי, בגוף שני יחיד (2010) מסומנת אפשרות הניתוק מן הבית ומורכבותה ועקוב אחר שינויים (2017) מתאראת הבחירה בגלות, והופך את פלסטין הטריטוריה לפלסטין בשר ודם, בדמות אהובתו. במאמר זה אראה כיצד התפתחות המונח 'בית' במישור האישי והלאומי מסמנת מהלך חשוב בכתיבה על אודות הזהות הפלסטינית-הישראלית ומציבה את קשוע בצומת פואטי ופוליטי מרכזי. (מתוך המאמר)