פוליטיקה של חלוקה והכרה: מודעות פמיניסטית והשפעתה על הצבעה

פרק 3 מעלה לקדמת הבמה את תפקידם של עמדות וערכים פמיניסטיים בהסבר לפערי מגדר בהצבעה. בניגוד למחקרים אמפיריים רבים, ובכלל זה המחקרים המדווחים בשני הפרקים הראשונים, החוקרות אינן משתמשות בהגדרה עצמית של בוחרים.ות כפמיניסטים.יות אלא נכנסות לעומק העמדות עצמן. בעקבות ננסי פרייזר (2004) הן מבחינות בין שני סוגי פמיניזם: פמיניזם של הכרה ופמיניזם של חלוקה. הראשון כולל תביעות להכרה בנשים כקולקטיב שווה ערך בחברה; השני דורש חלוקה צודקת של משאבים בין נשים לגברים. הכותבות מאששות את קיומם של שני ממדים נפרדים אלו בקרב ציבור הבוחרים היהודים בישראל ומראות כי רוב הנשים ורוב הגברים מביעים עמדות פמיניסטיות ביחס לשניהם. אולי מפתיעה עוד יותר העובדה שהן לא מצאו הבדל מגדרי בעמדות הנוגעות לפמיניזם של הכרה. לעומת זאת, לגבי חלוקת משאבים קיים הבדל בתפיסות בין גברים לנשים, והפער גדול במיוחד בהעדפה מתקנת לתיקון חוסר השוויון, שנשים תומכות בה הרבה יותר מגברים. רק עמדות בתחום הפמיניזם של החלוקה משפיעות על ההצבעה, ובאופן מפתיע הן משפיעות דווקא בקרב גברים ולא בקרב נשים. על פי ממצאיהן של הכותבות, הפער בין נשים לגברים בהצבעה נעלם בקרב המחזיקים.ות בעמדות השוויוניות ביותר לגבי חלוקת משאבים חומריים בין גברים ונשים.