על רגישות ומשמעות בעבודתה של טליה טוקטלי

גרסה מודפסת למאמר המקוון המתפרסם ב"היסטוריה ותיאוריה" 22: 2011 ‬ טוקטלי, מאמניות החומר הבולטות בארץ, יוצרת בתחומים מגוונים - פיסול, ציור, מיצב – ובחומרים שונים, ובמיוחד בפורצלן, האציל בין החומרים הקרמיים והחזק שבהם. עולמה של האמנית מאוכלס בחפצים הבוראים בתוך המציאות הישראלית מחוזות אסקפיסטיים המונעים בצורות יפיפיות, אלגנטיות, זעירות ושבריריות, ובה בעת מוזרים וטורדים. חלק ניכר מן האובייקטים של טוקטלי מבוססים על חפצים שהגיעו מווינה וליוו את ילדותה. בבגרותה ניכסה טוקטלי חפצים אלה לתוך מאגר יצירתה, נתנה להם שמות חדשים ושילבה אותם תוך יציקה בתוך הרפרטואר היצירתי שלה. בתהליך היציקה האמנית עשויה לשנות את זהותם המקורית של האובייקטים, מינם וצורתם, ובמידה רבה גם "לפגום" בהם בכוונה מכוונת. התוצאה היא חפצים דוגמת התחתונים המנכיחים את העדר הגוף, זונות שהמיניות מהן והלאה, וכלבות שהיו לכלבים. החפצים הללו נואמים את נאום תהליך העבודה בחומר והם שופר לעולמה הפנימי והמיוסר של האמנית. המתבונן בהם נשבה באסתטיקה המוקפדת הפועלת עליו כפֶטִישׁ; אין הוא יכול להסיר עיניו מהם ובה בעת הוא מבקש לברוח מתוכנם הטורד. תוך שימוש בתיאוריות מגדר שונות, המאמר טוען כי עבודתה של טוקטלי מעידה על ניסיונה לפרוץ את גבולות זהותה המולדת, הנשית, ומשקפת את תהליך היצירה בחומר, המנותק מכבלי הקטגוריזציה המגדרית. (מתוך המאמר)