ملخص
המאמר סוקר תחנות מרכזיות בייצוג הקיבוץ בקולנוע הישראלי בעשורים האחרונים של המאה העשרים, החל בביקורת החיים השיתופיים בייצוגי הקיבוץ של שנות השמונים וכלה בגעגוע לאוטופיה שהתממשה. המחברת פותחת בבחינת הסרט 'הוא הלך בשדות', היא מבחינה בין זמן כתיבת הספר שעליו מבוסס הסרט לבין התקופה שבה נוצר הסרט ומצביעה על השינוי החברתי שהתחולל בין שתי התקופות, שינוי הנוגע במציאות ובתרבות. לטענתה, הנשים בקולנוע הישראלי הן סמן הגבול שבין הפרט לקולקטיב. עוד היא טוענת כי קבלתן של נשים לכלל, בדומה לנאמנותן לאידיאות של הקבוצה, מוטלת תמיד בספק. היא מצביעה גם על השינוי שחל בקולנוע הישראלי בעקבות המהפך הפוליטי של שנת 1977. לדבריה, הביקורת על החברה הקיבוצית כפי שהיא עולה בקולנוע היא תוצר המהפך הפוליטי וחשבון הנפש של השמאל. היעלמותו ההדרגתית של הקיבוץ ממסך הקולנוע הישראלי משקפת את שקיעתו של הקיבוץ בתודעה הישראלית בכלל ואת הפיכתו לרגע נוסטלגי בהיסטוריה של המדינה.
اللغة الأصلية | العبريّة |
---|---|
عنوان منشور المضيف | בין הפרטי לכללי בהתיישבות היהודית בארץ ישראל (קובץ בעריכת אופירה גראוויס קובלסקי ויחיעם ויץ) |
مكان النشر | חיפה |
ناشر | מוסד הרצל לחקר הציונות - אוניברסיטת חיפה |
الصفحات | 146-163 |
عدد الصفحات | 18 |
رقم المعيار الدولي للكتب (المطبوع) | 9789659268351 |
حالة النشر | نُشِر - 2020 |
IHP publications
- !!ihp
RAMBI publications
- !!rambi