ملخص
בכל הגירה יש יסוד של סלקציה, על אחת כמה וכמה הגירה המשמשת להשגת מטרה, כפי שהיה הדבר בציונות. האידיאולוגיה הציונית, הלוז שהיה משותף לכל הזרמים של התנועה, הצביעה על הגלות כשורש הבעיה היהודית; חתרה להקמת מרכז יהודי לאומי בארץ ישראל, שבו היהודים יהיו אדונים לגורלם המדיני, החברתי, הכלכלי והתרבותי; והציעה להשיג זאת באמצעות הגירה מאורגנת של יהודים לארץ ישראל. הציונות היתה תנועת שחרור לאומי ששאפה להקים מדינה לעם המפוזר ברחבי תבל, ואופייה זה חייב אותה לקבוע סדרי קדימות בעלייה בגלל איטיות הביצוע של הפתרון שהציעה למצוקת היהודים, בהיותו כרוך בהגירה. עלייה סלקטיבית היתה אפוא מובנית בציונות מעצם טבעה. לכך נוספה המגבלה הכמותית המוחלטת, בשל קשירתו של הפתרון הציוני לארץ ישראל דווקא, טריטוריה שיכולת הקליטה הכלכלית שלה היתה מוגבלת ואשר היתה נתונה תחת שלטון זר ומאוכלסת בעם אחר. (מתוך המאמר)
اللغة الأصلية | العبريّة |
---|---|
الصفحات (من إلى) | 185-202 |
دورية | עידן הציונות (קבוץ בעריכת אניטה שפירא, יהודה ריינהרץ ויעקב הריס) |
حالة النشر | نُشِر - 2000 |
IHP publications
- !!ihp