מקום אחר וזמן אחר: הספרות של ניצולי השואה בישראל

להשקפה האישית של ניצולי השואה כבר ניתן ביטוי בספרות המוקדמת של שנות הארבעים, החמישים והשישים. אך בשנים האלה היא עדיין מובלעת בסיפור הלאומי המסתיר אותה או עומדת בשוליו. בשנים מאוחרות יותר סיפורם של הניצולים נעשה הסיפור המרכזי, והוא מבליע את הסיפור הלאומי גם אם שני הסיפורים איבדו מתוקפם. הקשר בין הספרות המוקדמת למאוחרת והשפעתן המשותפת של יצירות הספרות בשתי התקופות על שבירת הגבולות הסגורים של הלאומיות הישראלית ייבחנו במאמר זה. (מתוך המאמר)