מחקר התרבות הסוציולוגי בישראל: מצב הדברים

לקראת 1980, ובעשור או שניים הבאים, התרחש בסוציולוגיה ובדיסציפלינות שכנות תהליך שכּונה "המפנה התרבותי". עיקרו: הצבת תחום התרבות במוקד השיח התאורטי והמחקרי הן כגורם מסביר והן כשדה אמפירי. הסוציולוגיה של התרבות התעצמה בהיקף ובנוכחות ובהדרגה אף הבשילה והתרחבה עד לשינוי התווית של התחום ל"סוציולוגיה תרבותית". כלומר, חלה התרחבות – ממחקר של מרחב הפעילויות שבהן מיוצרים ונצרכים חפצים ודברים נושאי משמעות, בעיקר אלו שכרוכים מצד הייצור בעבודה יצירתית ומצד הצריכה בהפעלת שיפוט של טעם (במיוחד, אך לא רק, על בסיס ערך אסתטי), אל מחקר של כל הדברים שבאמצעותם בני אדם מייצרים משמעות ותחושת זהות, קרי כל הדברים שבאמצעותם המציאות נעשית מובנת. מבחינה זו מחקר התרבות בסוציולוגיה התקרב מאוד לאנתרופולוגיה והושפע ממנה, והוא כולל, נוסף על התוצרים של מדיה, אמנות, תרבות פופולרית, מושגים, רעיונות וערכים, גם, וזו רק רשימה חלקית, פרקטיקות גופניות, חפצים, אובייקטים ומכשירים, דפוסים ארגוניים, שפה ודתות. (מתוך המאמר)