יחסי הגומלין בין דמוגרפיה, טריטוריה וזמן בעיצוב המדיניות הציונית והישראלית – 1951-1897: [מתוך המדור: הבמה המחקרית]

המאמר דן ביחסי הגומלין בין שלושה משתנים בעיצוב המדיניות הציונית והישראלית: דמוגרפיה, שמשמעה נתונים סטטיסטיים ופרשנותם, השערות לגבי התפתחויות עתידיות ואף משאלות לב במה שנוגע למספר המוחלט והיחסי של היהודים בארץ ישראל ולמספרם של יהודים בעולם הצריכים, רוצים ויכולים להגר אליה; טריטוריה, כלומר הגבולות של המדינה היהודית; והזמן העומד לרשותה של הציונות ליצור רוב יהודי בארץ ישראל, וזה העומד לרשותה של מדינת ישראל לביסוסו של הרוב היהודי בשטחה. בלב המאמר ניצבת הטענה שמאז ההחלטה על "ציונות ציון" שקיבלה ההסתדרות הציונית ב-1905, וביתר שאת מאז כינון המנדט הבריטי על ארץ ישראל ועד שנת 1951, שיקולים דמוגרפיים היו דומיננטיים ומכריעים בעיצוב המדיניות הציונית. טענה נוספת היא שבתולדות הציונות וישראל היו לסוגיה הדמוגרפית שני צדדים, ארץ ישראל והגולה, וכי עד 1951 האינטרסים של היישוב ושל ישראל הם שהכתיבו את מדיניות העלייה הציונית והישראלית. למאמר מטרה כפולה: לאשש את הטענה בדבר הדומיננטיות של השיקולים הדמוגרפיים ועליונות השיקולים הארץ-ישראליים באמצעות הצגה וניתוח של מקרי בוחן בצמתים של הכרעות גורליות; ולהציע פרשנות חלופית או נוספת לאלה הקיימות במחקר ובשיח הציבורי באשר למניעים שהביאו לקבלת ההחלטות באותם צומתי הכרעה. (מתוך המאמר).