חברה, כלכלה, דת ומאגיה: יהודים ומוסלמים במרחב השבטי

במאה העשרים השתייכו מרבית היהודים בעולם לחברה עירונית ורק מיעוטם חי באזורים כפריים ושבטיים. בין היהודים והכפריים היו יהודי תימן בהם עוסק המאמר. המאמר בוחן את מאפייני היחסים בין היהודים לסביבתם המוסלמית, כפי שבאו לידי ביטוי בפולקלור וכפי שהשתקפו במסורת שבעל פה. המאמר מתמקד בחיים היהודיים בסביבה שבטית. טווח הזמן בו עוסק המאמר נפרש מהמחצית השניה של המאה התשע-עשרה ועד אמצע המאה העשרים - כאשר עלו מרבית יהודי תימן לישראל. במחקר משולבים היסטוריה אורלית וניתוח מקורות כתובים. המחברת נעזרה בראיונות אישיים עם יוצאי תימן החיים בישראל, במכתבים, בחומר ארכיוני, בכתבי זכרונות, ברשימות מסע ובעבודות מחקר שנדפסו. היחסים התרבותיים-העממיים בין היהודים לשכניהם בני השבטים מתוארים כאן כפועל יוצא מממשקים ומקשרי הגומלין בין שתי הקבוצות בכמה תחומים מרכזיים: החסות, הכלכלה, המשפט, ובעיקר הדת והמגיה. במרחב השבטי התקיימו קשרי גומלין בתחומים אלה בדרך כלל בגרסה יחודית ושונה מזו שביישוב העירוני. המחברת מציגה אותם כמארגנים את תבניות היחסים בין יהודים לבין מוסלמים, כמתווכים ביצירת פולקלור משותף וכמעצבים את זהותם של יהודי תימן ואת מעמדם בחברה השבטית. (מתוך המאמר)