"חברה ומפקחת": אחות בריאות הציבור היהודייה כסוכנת תרבות בתקופת המנדט

כיום אנו מזהים א המושג 'הגיינה' שהוראתו היא 'שמירת הבריאות ומניעת מחלות' בעיקר עם נקיון. אולם עד אמצע המאה העשרים לערך ציינה 'היגיינה' תחום הרבה יותר רחב של פרקטיקות ושל טכנולוגיות. ההיגיינה הייתה תורה מעשית, שסיפקה הנחיות לניהול 'בריא' ו'נכון' של החיים, בהתבסס על מחקר מדעי אמפירי ועל עקרונות 'רציונליים'. הנחלת ה'היגיינה' חייבה הנחייה מעשית, אימון ופיקוח, הפעלת סמכות ונתינת דוגמא. מלאכה זו הופקדה בידי של סוכנת תרבות חדשה בפלשתינה - אחות בריאות הציבור. המאמר מתמקד באחיות בריאות הציבור בפלשתינה בתקופת המנדט. מטרתו לנתח את דמותה הייחודית של האחות כסוכנת תרבות, כפי שעיצב אותה ארגון 'הדסה'. באמצעות הדיון מציגה המחברת שתי טענות מרכזיות: האחת, שהשתנותם של רפרטוארים גופניים בפלשתינה היו בחלקם תוצר של תהליך מכוון ומורכב של הנחלת תרבות. הליך זה היה כרוך בהכשרתם של 'סוכני תרבות' שיוכלו להפיץ ולהדגים את הרפרטואר ההיגייני באוכלוסיה, ובפרט להטמיעו בקבוצות שנתפסו כזקוקות במיוחד להדרכה ולפיקוח. הטענה השניה היא שיש בעייתיות בתפיסה שהפרויקט ההיגייני היה תהליך שבו כפו 'יוצאי אירופה' תרבות מערבית על הקבוצה המזרחית. אחות בריאות הציבור הייתה תוצר של העתקת המסורת הפרוגרסיבית האמריקנית לזירה של ההתיישבות היהודית בפלשתינה. דמותה גילמה את יחסי הגומלין בין חלוקת העבודה המגדרית בשדה הרפואה הציבורית ובין הווצרותה של היררכיה אתנית בחברה היהודית. לפיכך, אחות בריאות הציבור מאפשרת להאיר כמה היבטים חשובים של ההיסטוריה החברתית והתרבותית הציונית.