"התחקיר הוא הערך המוסף שאני מביא לניהול": יבוא התחקיר של חיל האוויר למערכת החינוך בישראל

מאמר זה עוסק בהיבטים הסמויים של המיליטריזציה של חברות אזרחיות, שטרם נחקרו עד כה: ההגירה של פרקטיקות ארגוניות מן הצבא אל התחום האזרחי, ובייחוד אל מערכת החינוך. כדי לבחון תופעה זו אנו משתמשים בחקר המקרה של התחקיר, שפותח בחיל האוויר הישראלי ואומץ על־ידי טייסים לשעבר, המכהנים כיום כמנהלי בתי ספר ברחבי הארץ. טענתנו היא כי מהלך זה של אימוץ פרקטיקות התחקיר בבית הספר נעשה בשם עקרונות ארגוניים הנתפסים כמוצלחים, כמולמידה ארגונית, כדי לאפשר לערכים ולדרכי פעולה צבאיים (בעיקר אלו הנוגעים לשיפור ויעילות) לחדור לתוך בתי הספר. בניגוד לסדרה ארוכה של מאמרים, שראתה במבנים מנהליים צבאיים התגלמות של הביורוקרטיה הוובריאנית על כל דגשיה בנוגע למשמעת, להיררכיה, לסדר ולחלוקה ברורה של העבודה (Adler, 2012; Wilson, 1975) לא נעשה מחקר העוסק בפרקטיקות ארגוניות חדשות ובניתוח אורך של תהליכי הגירתן לתוך התחום האזרחי. מחקרנו משלב טיעונים אלו בתוך ניתוח המקרה של התחקיר כדי לבחון כיצד פרקטיקות ארגוניות חדשות מהגרות לתוך בתי הספר, ובכך הוא מנסה להציב מסגרת פורה במיוחד לבחינת צורות חדשות של מיליטריזם, ובייחוד "מיליטריזם רך". מבחינה זו, המאמר פורם את אחד הביטויים של המיליטריזם הבנאלי מציע לבחון את ביטוייו הארגוניים היום־יומיים. המאמר מציע לבחון את הגירת התחקיר לבית הספר כסוג של מיליטריזם בנאלי מתוך הנחה שהוא מעוגן בפעולות יום־יומיות ובריטואלים יום־יומיים, שאינם נתונים לבחינה מעמיקה ואינם מועמדים בסימן שאלה, ומכיוון שהוא מעמיד פרקטיקה, שנועדה לשפר את תפקוד הצבא (המתמחה בהפעלת אלימות מאורגנת), כמקובלת ואף רצויה. (מתוך המאמר)