"התחקיר הוא הערך המוסף שאני מביא לניהול": יבוא התחקיר של חיל האוויר למערכת החינוך בישראל

מאמר זה עוסק בהיבטים הסמויים של המיליטריזציה של חברות אזרחיות, שטרם נחקרו עד כה: ההגירה של פרקטיקות ארגוניות מן הצבא אל התחום האזרחי, ובייחוד אל מערכת החינוך. כדי לבחון תופעה זו אנו משתמשים בחקר המקרה של התחקיר, שפותח בחיל האוויר הישראלי ואומץ על-ידי טייסים לשעבר, המכהנים כיום כמנהלי בתי ספר ברחבי הארץ. טענתנו היא כי מהלך זה של אימוץ פרקטיקות התחקיר בבית הספר נעשה בשם עקרונות ארגוניים הנתפסים כמוצלחים, כמו למידה ארגונית, כדי לאפשר לערכים ולדרכי פעולה צבאיים )בעיקר אלו הנוגעים לשיפור ויעילות( לחדור לתוך בתי הספר. בניגוד לסדרה ארוכה של מאמרים, שראתה במבנים מנהליים צבאיים התגלמות של הביורוקרטיה הוובריאנית על כל דגשיה בנוגע למשמעת, להיררכיה, לסדר ולחלוקה ברורה של העבודה )1975, Wilson; 2012, Adler ,)לא נעשה מחקר העוסק בפרקטיקות ארגוניות חדשות ובניתוח אורך של תהליכי הגירתן לתוך התחום האזרחי. מחקרנו משלב טיעונים אלו בתוך ניתוח המקרה של התחקיר כדי לבחון כיצד פרקטיקות ארגוניות חדשות מהגרות לתוך בתי הספר, ובכך הוא מנסה להציב מסגרת פורה במיוחד לבחינת צורות חדשות של מיליטריזם, ובייחוד "מיליטריזם רך". מבחינה זו, המאמר פורם את אחד הביטויים של המיליטריזם הבנלי )2005, Cock )ומציע לבחון את ביטוייו הארגוניים היום-יומיים. המאמר מציע לבחון את הגירת התחקיר לבית הספר כסוג של מיליטריזם בנלי מתוך הנחה שהוא מעוגן בפעולות יום-יומיות ובריטואלים יום-יומיים, שאינם נתונים לבחינה מעמיקה ואינם מועמדים בסימן שאלה, ומכיוון שהוא מעמיד פרקטיקה, שנועדה לשפר את תפקוד הצבא )המתמחה בהפעלת אלימות מאורגנת(, כמקובלת ואף רצויה.

מטרתו של מאמר זה היא להציג ממצאים ראשוניים ממחקר שטרם הסתיים. תרומתו של מאמר זה למחקר הקיים היא משולשת: ראשית, רוב המחקר שעסק במיליטריזם בחינוך התמקד עד כה בתכנים המועברים לתלמידים במהלך לימודיהם. לעומת זאת, מחקר זה
מצביע על התצורות ועל הפרקטיקות הארגוניות, שאינן קשורות כביכול ישירות לחינוך ולתוכני ההוראה, אלא לאופן שבו הדברים מנוהלים בחיי היום-יום ולאופן שבו הם מוצגים כפרקטיקות ניהוליות ניטרליות )ולא צבאיות(. במחקרים שבהם פרקטיקות ניהוליות היו במוקד, הריטואלים הארגוניים )כמו מפגשי הבוקר( או השילוב של תכניות צבאיות למחצה )כמו גדנ"ע ושל"ח( הם שתפסו את עיקר תשומת הלב של החוקרים. אנו מציעים לחשוב על מיליטריזם באופן מצומצם פחות ולבחון גם תצורות ארגוניות המושפעות ממערכות הצבא, מפרקטיקות ניהוליות מגוונות יותר ומדימויי מגדר נזילים ומשתנים, המהגרים מן הצבא למערכת החינוך. שנית, המחקר מציע קריאה תהליכית של האופנים שבהם פרקטיקה ניהולית צבאית מיוצאת אל מערכת החינוך ושל האופנים שבהם פרקטיקה זו, העשויה לייצר שיח ביקורתי על מיליטריזם בחינוך בשל מאפייניה השיתופיים והדמוקרטיים כביכול, מצטמצמת ומוגבלת הלכה למעשה. מחקר זה מדגים אפוא כיצד השיח הפונקציונלי והתועלתני של התחקיר בחיל האוויר משועתק לתוך מערכת החינוך. התחקיר משמש במקרה זה לדיון נקודתי בלבד לחקר אירוע מסוים או לבחינת מידת יעילותו של תהליך ארגוני כלשהו, בלי שנשאלות שאלות על הנחות היסוד הארגוניות, בלי שמוצע תהליך דמוקרטי, שיתופי וביקורתי חדש ובלי לקרוא תיגר על תהליכי הלמידה הארגונית. שלישית, המחקר מציע לבחון את התפקיד של הנשאים, כלומר המנהלים, הטייסים ויוצאי צבא אחרים, בתהליכי הייצוא של התחקיר מן הצבא למערכת החינוך ואת האופנים שבהם התחקיר מיושם במערכת זו. בדומה למחקרים קודמים, שהצביעו על כך שיוצאי צבא ואנשי מילואים הם נשאיה המרכזיים של התפיסה המיליטריסטית )דהאן-כלב ולבל, 2003, ;Gazit, Feder-Lomsky
2008, Ari-Ben ,)& גם מחקר זה מפנה את הזרקור אל אנשי הצבא. ואולם, במקרה זה רוב
הנשאים של המיליטריזם הם טייסים, המהגרים מן הצבא לאזרחות, ולכן מאפייני המיליטריזציה נושאים אופי ייחודי, "רך" יותר באופיו. לאחר סקירה תיאורטית של תהליכי מיליטריזציה בחברה האזרחית והסבר על המתודולוגיה שננקטה במחקר זה נציג ארבע סוגיות מרכזיות שעלו מניתוח ראשוני של הממצאים. סוגיות אלו מצביעות על אימוץ התחקיר בחיי היום-יום של בתי ספר שמנהליהם שירתו בעבר בתפקידי צוות אוויר ועל האופן שבו נהפך תהליך זה לחלק מתהליכים של מיליטריזציה סמויה אך רבת-השפעה.