"השומר הצעיר" והשאלה הערבית: התמודדות פוליטית וחינוכית עם דילמות קיומיות ומוסריות

המחברת עומדת על יחסו של השומר הצעיר לשאלה הערבית בתקופת המנדט. תחילה, משלהי שנות העשרים עמד במרכז רעיון "הארגון המשותף" לשני העמים, שהתפוגג באמצע שנות השלושים. מראשיתו היה גוף זה מוגבל בהיקפו ושימש יותר לסימון ההבדל בין השומר הצעיר לבין גורמים אחרים בתנועת הפועלים ופחות מכך כמסגרת לארגון פועלי שני העמים. בסך הכל, "הארגון המשותף" סייע לפועל היהודי בתחרות עם הפועל הערבי על מקום עבודה במושבה. ברבע השני של שנות השלושים אימץ השומר הצעיר את הפיתרון הדו-לאומי לשאלת ארץ-ישראל בהגדירו את המטרה הציונית כיצירת חברה סוציאליסטית דו-לאומית בארץ-ישראל. כאשר פרץ פולמוס החלוקה בשנת 1937, הדריכה מטרה זו את השומר הצעיר בהתנגדותו לחלוקת הארץ, בה התמיד עד סתו 1947. טענתו הייתה שחלוקת הארץ תשאיר שטח קטן להתישבות יהודית בעוד הפיתרון הדו-לאומי שעל פיו תוקם בעתיד פדרציה שתכלול את ארץ ישראל ואת הארצות השכנות, משאיר את כל הארץ, וגם את ארצות הסביבה פתוחות להתיישבות יהודית. השומר הצעיר גם התנגד לטרנספר של ערבים אל מחוץ לארץ ישראל. ברם, השאלה הערבית לא תפסה מקום מרכזי בסדר היום של השומר הצעיר, ולרעיון הדו-לאומיות לא היה משקל רב באידיאולוגיה שלו, ועוד פחות מכך במעשיו. עם זאת היו לעמדותיו בשאלה הערבית משמעויות חינוכיות, והן שימשו סיסמה מגייסת בעלת מסר ערכי שנועדה להתמודד עם ההשלכות המוסריות של המאבק הלאומי. (מתוך המאמר)