השאלה היהודית של סימון וייל - בין חסד לדין

"אלבר קאמי העיד על סימון וייל שהיא "הרוח הגדולה היחידה של תקופתנו". וייל (1943-1909) התעניינה בפילוסופיה, דתות, מתמטיקה ומיסטיקה, אך עיוניה בפסגות הרוח, בחכמת יוון והודו, לא גרעו מדאגתה לבעיות השעה. כדי להבין מקרוב את הניכור הכרוך בעבודה בעידן התעשייתי, היא עבדה במפעל כפועלת בפס ייצור בשכר על-פי תפוקה. סימון וייל הייתה בעצם פעילה חברתית, ראשונה מסוגה. ספר זה נועד לחשוף את הגותה שהיא אקטואלית מתמיד לנוכח המשברים הפוקדים את העולם המערבי. וייל מתארת את התהליכים השוחקים את הסולידריות החברתית ומציעה תובנה מקורית של פוליטיקה מבוססת צדק. ספר זה כולל שבעה מאמרים: 'האם אנו נאבקים למען הצדק?'; 'האישי והאנושי'; 'טיוטת הכרזה בדבר החובות כלפי האדם'; 'הרהורים על הסיבות לחירות ולדיכוי חברתי'; 'תנאי ראשון לעבודה לא-עבדותית'; 'מסה על מושג הקריאה'; 'הרהורים אחדים על מושג הערך', וכן פרק אחד מספרה 'ההשתרשות' הדן בצורכי הנפש של האדם. הספר כולל גם שלוש מסות על סימון וייל, פרי עטם של עורכי הספר, פרופ' אביעד חפץ וד"ר דניס שרביט מן האוניברסיטה הפתוחה: 'סימון וייל - לחיות כדי לכתוב, לכתוב כדי לחיות'; 'סימון וייל - גוף ועבודה'; 'השאלה היהודית של סימון וייל - בין חסד לדין'." -- מן המעטפת האחורית.