ملخص
באסלאם, כמו בשתי הדתות המונותאיסטיות האחרות, התקיים זרם מיסטי, הצופיות, שהדגיש את הדבקות שבלב ואת ההתנהגות המוסרית והסגפנית כדרך הנכונה להתקרבות אל האלוהים. דפנה אפרת בוחנת את הזיקה בין הממדים התאורטיים לממדים החברתיים בתהליך הפצת הצופיות על גווניה השונים במרחב של ארץ ישראל בימי-הביניים. החל מסוף המאה העשירית הרחיבה הצופיות את השפעתה במרחב זה והפכה מוקד משיכה לקהילות של מבקשי-דרך ואוהבי האל. לצד התופעה האוניברסלית של התפשטות הצופיות, היו לזרם זה בארץ ישראל מאפיינים ייחודיים הקשורים לקדושת הארץ ולמגעים עם הנצרות (תקציר מתוך המאמר).
| اللغة الأصلية | العبريّة |
|---|---|
| الصفحات (من إلى) | 8-15 |
| عدد الصفحات | 8 |
| دورية | זמנים: רבעון להיסטוריה |
| مستوى الصوت | 92 |
| حالة النشر | نُشِر - 2005 |
IHP publications
- !!ihp
RAMBI publications
- !!rambi
- Islam -- Eretz Israel -- History -- Middle Ages, 500-1500
- Sufism