העולם כולו על הבמה: תיאטרון לאומי בחברה מרובת זהויות

מאמר זה מספק הן קריאה ביקורתית מנקודת מבט רב-תרבותית של המצב הקיים בשדה התיאטרון, והן ניסוח של מדיניות שמן הראוי לקדם בשדה זה, הנגזרת מעמדה ערכית רב-תרבותית. הוא מבקש להצביע על החסרונות המאפיינים שדה זה מנקודת מבט רב-תרבותית, ולבחון דרכים שונות שבאמצעותן אפשר לחזק את הצביון הרב-תרבותי של השדה. למאמר זה חמישה חלקים: החלק הראשון הוא בבחינת פולמוס עקרוני בין מחייבי התיאטרון לבין שולליו, בין אלה הגורסים שהוא מספק אתר חיוני לחינוך הערכי של הציבור לבין אחרים הטוענים שהוא מסייע לביסוסן של היררכיות חברתיות ולהתבדלות מעמדית המבוססת על "אנינות טעם תרבותית". החלק השני סוקר את הזיקה שבין תהליכי בינוי אומה לבין מקומו של התיאטרון בתהליכים אלה. החלק השלישי מספק דיון תיאורטי על רב-תרבותיות ובעיקר מדגיש את החלוקה בין רב-תרבותיות במרחבים ציבוריים נפרדים לבין רב-תרבותיות במרחבים ציבוריים משותפים. החלק הרביעי עוסק בתיאטרון הלאומי בישראל. בחלק זה אנו מבקשים הן לעמוד על חסרונותיו של התיאטרון הלאומי בישראל מנקודת מבט רב-תרבותית, והן לבחון את האפשרות לנסח מחדש את דפוסי פעולתו במרחב ציבורי משותף, כלומר כביטוי לרב-תרבותיות במרחב כזה. החלק האחרון מסכם את המאמר, ומבקש לשזור יחדיו את הנקודות המרכזיות שעלו בפרקיו השונים. (מתוך המאמר)