הנרטיב הפלסטיני במחקרה של נורית גרץ

המאמר משרטט את התפתחות דמותו של הפלסטיני בקולנוע הישראלי בעקבות ספריה של נורית גרץ "סיפורת ישראלית ועיבודיה לקולנוע" (1993) ו"נוף בערפל: המרחב והזיכרון הההיסטורי בקולנוע הפלסטיני" (2006). באמצעות סקירה של ארבעה סרטים - שלושה ישראליים ואחד פלסטיני - "חיוך הגדי" (שמעון דותן, 1986), "החולמים" (אורי ברבש, 1989), "נישואים פיקטיביים" (חיים בוזגלו, 1989), ו"פזילה" (סובחי א-זוביידו, 2001), המאמר מעלה את הטענה, ולפיה דמותו ההרואית של הפלסטיני שהופיעה בקולנוע הישראלי, עברה גלגולים שונים החל בדימויו כאחר וכלה בהיפרדות ממנו מתוך הבנה כי איש אינו מוסמך לספר את סיפורו של האחר. (מתוך המאמר)