'הכול צפוי והרשות נתונה': זמנים ומרחבים במוות בבאר שבע: [מתוך השער: זמן]

ב-18 באוקטובר 2015 נכנס מחבל חמוש לתחנת האוטובוסים בבאר שבע, ירה בחייל למוות, חטף את נשקו ולאחר קרב יריות נורה על ידי כוחות הביטחון שהיו במקום. האירוע הזה. שהתרחש בעיצומה של אינתיפאדת הסכינים, לאחר שורה של אירועים קודמים, הוסיף עוד נדבך לשרשרת הטראומות של החברה הישראלית. המדיה העצימה את הטראומה כשדיווחה על הפיגוע שוב ושוב ובכל אחד מהדיווחים הוסיפה פרטים על האירוע עצמו. על מה שקדם לו (ההתגייסות של המחבל לחמאס. ההכנות לפיגוע ועל מה שבא בעקבותיו המעצרים, דיווחים מבתי החולים. ראיונות ועדויות). סיפור האירועים הללו חזר על עצמו מעיתון לעיתון. מאתר חדשות לאתר חדשות ותגבר כך את החרדות הנובעות מהטראומות של העבר וגם את החרדות הנובעות מהטראומות של מה שעוד עתיד לבוא. באופן זה התיעוד יצר והעצים את המצב הפוסט-טראומתי של החברה הישראלית. החוזרת שוב ושוב (באקטינג-אאוט) אל האירועים שהיו מבלי יכולת לעבד אותם או להתגבר עליהם וקולטת את ההווה כחזרה על מה שהיה בעבר ועל מה שאמר עוד לחזרר מן העתיד. (מתוך המאמר)