"בין העצים והלא עצים": קיימות, ספרות ואומנות במרחבים משתלבים

אתגר חינוכי: פרק זה מציע דגם פדגוגי המבוסס על התבונה הפוליפונית - תפיסה אקו-הומניסטית ופדגוגיה הוליסטית לחינוך לקיימות שבא להתמודד עם המשבר הסביבתי באמצעות עשייה המשלבת בין תחומי דעת, פרקטיקות וכלים. מכאן ניתן להבין כי חינוך לקיימות יכול לשנות גם את התפיסה הצרה והתחומה של האדם במאה ה-21, שהרי גם הסביבה היא בית מערכתי לכול. מלבד האקו-הומניזם וההוליסטיות, הדגם הפדגוגי המוצע במאמר זה נובע מתוך תפיסה בינתחומית שאוגדת בתוכה ספרות, אומנות פלסטית, מוזיקה, סביבה וחברה. מענה פדגוגי: הדגם המיושם בקורס "קיימות בזיקה לאומנות" והמיועד לסטודנטים לתואר שני במחלקה לאוריינות חזותית במכללת סמינר הקיבוצים, התנהל באמצעות הוראה ולמידה שיתופית במרחבים פדגוגיים מגוונים, משתלבים ומשתנים. הקורס נע סביב הצירים מהמוחשי למופשט, מהפנים אל החוץ, מהקיים למדומיין ובחזרה, וכן מהלמידה להוראה. יש בדגם חלקים שהם רפלקטיביים ומשקפים מהלך פנימי, אך הוא גם תלוי אינטראקציה; הוא עוסק בדמיון, באומנות ובספרות, אך הוא גם מוחשי ותלוי ידע אקולוגי, סביבתי ותרבותי; הוא נערך במרחבים פדגוגיים פיזיים - כיתה, בניין, מוזיאון, רחוב, חצר - וגם וירטואליים - זום, פדלט, פורום במודל, לוח שיתופי במודל, ותערוכה וירטואלית. תרומה לשדה: הפרק, כמו הדגם המוצע, סובב בין שירה, אומנות סביבתית, מושגים תאורטיים ויישומים פדגוגיים, אשר ממחישים את התבונה הפוליפונית שמתבטאת בעקרונות האקו-הומניסטיים ובפדגוגיה ההוליסטית ובכך ערכו המוסף. מתוך כך, התרומה היישומית לשדה היא בשיתופיות המאפיינת את שתי התפיסות במודל: הוראה והערכה משותפות למרצות ולסטודנטים מדגישות את היעדר ההיררכיה ומשביחות את הלמידה וההוראה. כמו כן ההוליסטיות מחוללת את תפיסת הסטודנט כעולם שלם ומלא וכן את הערך המצטבר של כל אחד מהמרחבים השונים לכדי חוויה כולית.