אלימות כמבחן תחרותי: השפעת השינוי בהרכב החברתי של הצבא על החלשת מנגנוני הריסון של הפעלת אלימות באינתיפאדת אל-אקצה

המאמר מבקש להתחקות אחר המנגנונים אשר העניקו לגיטימיות להתנהגות צה"ל בשטחים בשנים הראשונות של אינתיפאדת אל-אקצה, תוך השוואה לביקורת המרסנת שליוותה את התנהלות הצבא כבר בשלבים הראשונים של האינתיפאדה הראשונה. המאמר מציע לקשר בין השינוי בהרכב הדרג הלוחם - כניסתן של קבוצות דתיות ופריפריאליות ויציאה הדרגתית של המעמד הבינוני האשכנזי-חילוני - לבין חיזוק הפרופיל הלוחמני של הצבא. הטענה היא כי קיים מתאם בין המוטיבציה הלוחמנית לבין מיקומם האתנו-מעמדי של הלוחמים; הלוחמים החדשים מצויים בהתמודדות תחרותית במספר זירות - עם הקבוצות הוותיקות, בינם לבין עצמם ואף עם קהילות המקור שלהם - על רכישת מעמד בצבא ועל תרגומו של משאב סמלי זה להכרה חברתית. התחרותיות מציבה במצטבר רף גבוה של הוכחת יכולת עצמית, והיא מיתרגמת בסופו של דבר להתנהגות אגרסיבית יחסית. יתר על כן, הגברת הנוכחות של הקבוצות הפריפריאליות והדתיות, המצויות במאבק להשגת סטטוס, לצד היחלשות הנוכחות של הקבוצות הוותיקות, שכבר אינן נתונות במאבק כזה, הקלו על תרגום המוטיבציה האישית להגביר את האלימות ברמת היחידה, והקשו על יכולתם של חיילים שאינם נוטים להפעלת אלימות למתן את חבריהם או לגייס תמיכה מחוץ ליחידה ואף מחוץ לצבא, כפי שנהגו הקבוצות הוותיקות בעבר.