ملخص
רמש"ש, כפי שכינו אותו בעברית, לא היה ציוני. כאשר סיפר לו מרדכי מרקוס אהרנפרייז הצעיר כי בכוונתו לכתוב היסטוריה של הספרות העברית החדשה, אמר לו שטיינשניידר כי בשישים שעות יוכל ללמוד אנגלית, ותהיה לו בכך תועלת רבה יותר מאשר בכל ההיסטוריה של הספרות העברית החדשה. אולם בסמינרים שקיים בערוב ימיו בדירתו בברלין, ברחוב וולנרתֵאטר 34 (לא רחוק מתאטרון שילר, שבו כנראה לא ביקר מעולם), נפגשו סטודנטים צעירים רבים שבאו לברלין, ושהיו עסוקים בגיבושה ובעיצובה של זהותם הלאומית היהודית, ובהם סטודנטים ציונים ששטיינשניידר השפיע עליהם. עם תלמידיו נמנו גוטהולד וייל, שניהל לימים את בית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי בירושלים, וארתור בירם, שהקים את בית הספר 'הריאלי' בחיפה. אבריאל בר-לבב בוחן את דמותו של שטיינשניידר כפי שהיא עולה מזיכרונותיהם של תלמידיו ומכריו הצעירים. צעיר אחר שהיה מבאי ביתו, הסופר ראובן בריינין, כתב עליו: 'הוא היה אזרח חי בעולם האותיות המתות... שטיינשניידר היה מגלה בחריפות שכלו הצלול, על ידי האותיות המתות, את הנשמה החיה של תקופות שלימות בדברי ימי עמנו וספרותו'.
| العنوان المترجم للمساهمة | A Living Citizen in a World of Dead Letters: Steinschneider Remembered |
|---|---|
| اللغة الأصلية | العبريّة |
| الصفحات (من إلى) | 225-238 |
| عدد الصفحات | 14 |
| دورية | פעמים: פרקי עיון במורשת ישראל במזרח |
| مستوى الصوت | 129 |
| حالة النشر | نُشِر - 2011 |
IHP publications
- !!ihp